ביקורת: החדש של מדונה – הכל עניין של פרספקטיבה
בכנסיית העיר פיזה שבאיטליה יש מגדל אחד, ידוע במיוחד, מט לנפול. התיירים הפוקדים את האתר נוהגים להצטלם בחצר הכנסיה בזווית ובמרחק המתאימים, כך שיראה כאילו הם אוחזים את המגדל בידיהם ולמעשה מצילים אותו מקריסה סופית.
כמו תצלום בר מצווה של המגדל האיטלקי, כך גם תעשיית המוזיקה היא אשלייה, שחלקים גדולים ממנה מורכבים מפרספקטיבה. תשאלו את מדונה שבקרוב תחגוג 30 שנות פרספקטיבה בתעשייה הלא פשוטה הזאת. ועכשיו, 4 שנים אחרי צאת אלבום האולפן האחרון שלה (ועוד אוסף להיטים) היא חוזרת עם סינגל ראשון מתוך האלבום ה- 12 שלה שיראה אור בסוף מרץ הקרוב. לסינגל הראשון מהאלבום הזה קוראים Give Me All Your Luvin' והוא מעוטר בהפקה של מרטין סולביג' הצרפתי שמעניק לה את הסאונד המזוהה שלו.
והנה לכם פרספקטיבה: מה הדבר המשמעותי ביותר שקרה לקריירה של מדונה בארבע השנים שחלפו מאז אלבומה האחרון? ליידי גאגא כמובן. לשלל הדיוות והמריונטות האחרות לא היה סיכוי מול הסטייל, הכישרון, הרפרטואר, הכריזמה והוורסטיליות שהציגה מדונה לאורך הקריירה הארוכה שלה. רבות ניסו לאיים על הכתר, וגם אם אחדות מצליחות להתקיים במקביל אליה, אף אחת לא הצליחה לערער את מעמדה של האישה הכי ידועה מאז זאת שהיא קרויה על שמה. ואז הגיעה גאגא, שבנתיים הפכה את פניו של הפופ העולמי, החזירה לו את המשמעות, העניין, הברק והוידאו קליפ. שלא כמו האחרות, גאגא מכרה לנו יותר מהמוזיקה והשואו – היא הביאה סיפור, היא הפכה לאייקון שטלטל את העולם והגיע גם למהדורות החדשות. היא עשתה פופ עדכני וגם בוגר. היא הובילה אופנה. בקיצור היא עשתה את כל מה שמדונה עשתה עשרים שנים קודם.
מאז כניסתה לזירה, כל זמרת אחרת נמדדה ביחס אליה. האם הקליפ שלה יהיה ארוך יותר? האם כריות הכתפיים שלה יהיו גדולות יותר? השאלות הללו היו רלוונטיות במיוחד עבור המלכה ה-M. האם מדונה תשמור על מעמדה גם לאחר כניסתה של גאגא הסנסציונית למאדאם טוסו?
אם לשפוט על פי השיר החדש, נדמה שגם מדונה ואנשיה לא התעלמו מהשכנה החדשה בבלוק שסיפקה להם קצת פרספקטיבה. אני מאמין שזה מסביר את השיר הקליל מאוד והקליפ הפשוט יחסית (לגאגא) ששוחרר עכשיו. מדונה שדאגה להראות בכל אלבום כאילו הוחלפה במדונה אחרת לגמרי, נשארת בדיוק אותה מדונה שעזבנו, בלי שום שינוי דרמטי מבחינה חיצונית ותדמיתית. מצד שני, מבחינה מוזיקלית הסינגל החדש הוא הקליל ביותר ששיחררה מדונה מאז שנות ה- 80 המוקדמות. מדונה, עושה כל שביכולתה לשדר עסקים כרגיל. נונשלנטיות בלתי מחייבת של זמרת פופ צעירה שעושה פשוט את מה שהיא אוהבת. כאילו לא קרה כאן כלום בשנים האחרונות.
על אף אמונתי השלמה ב"מוטיב הגאגא" שניתן לגלות בהתנהלות של מדונה המתקאמבקת, אני מוצא כאן גם סיבה לדאגה. עד לאלבומה האחרון של מדונה, כל חזרה שלה לזירה היתה מלווה בגל הדף עצום – מוזיקלית ותרבותית. היא תמיד הגיעה עם בשורה חדשה של סאונד, של תוכן ושל מראה. אבל מאז האלבום האחרון והלא כל כך מצליח (פרספקטיבה…) נראה כאילו מדונה לא כל כך מתאמצת. סיבה אחת לחשוב כך היא הבחירה העייפה של מפיקים. מי שעד לאותו אלבום ליקטה מפיקים מהשוליים ודחפה אותם למרכז של הפופ, רכשה את שירותיהם של המפיקים הכי משומשים של התקופה דוגמת טימבלנד ופארל וויליאמס. הפעם היא עושה זאת שוב עם סולביג' ("Hello") המעצבן, והמפיק וויליאם אורביט - המפיק הראשון שמקבל קאמבק משלו בקריירה שלה. בקיצור חוסר יצירתיות מובהק בבחירת האנשים שיש להם לא מעט אחריות על התוצאה הסופית. גם עטיפת האלבום החדש שהתפרסמה לאחרונה מזכירה קצת יותר מידי את קיילי מינוג למשל.
אז אחרי ארבע שנים של ציפייה למלכת הפופ הבינלאומית, ומי שאמורה להוביל את השיירה, אנחנו מקבלים סינגל פשוט, לא מפתיע ולא מחדש. איפה הערך המוסף שמדונה דאגה לצמד לכל דבר שיצא ממנה? פרובוקטיביות, רוחניות, מסר פוליטי? כלום. מדונה חוזרת עם שיר שגם קטי פרי או השוגהבייבז יכלו להקליט.
ואולי דווקא כאן יש מקום לקצת פרספקטיבה- כנראה שאחרי 30 שנות קריירה אנחנו מצפים ממדונה למשהו קצת יותר מאנושי (ובצדק, מי שראה אותה בפארק הירקון לפני שלוש שנים יודע שהגברת מסוגלת להרבה יותר מסתם בני אנוש).
בסופו של דבר השיר החדש של מדונה הוא להיט וודאי מהרגע הראשון. לא תהיה תחנה אחת בעולם שתוותר עליו, ואין ספק שהמצעדים ישתוללו מהתרגשות. מדונה תכבוש שוב קהל צעיר – שהוא מאז ומתמיד הקהל המרכזי בתעשיית הפופ ותשמר את מעמדה כאלילה של העולם הזה. אי אפשר שלא להדלק על היציאה הכיפית הזאת, גם אם לצידו תחושת פיספוס וגעגוע למשהו אחר.
ומי שרוצה ספיישל מדונה לקראת צאת אלבומה החדש שיעשה Like!
